עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

לא הולכת לשקר ולהגיד שאני מיוחדת,
שונה, טובה יותר, מעל כולם.
אני יודעת בדיוק כמו הרבה אנשים אחרים שזה לא נכון,
כי אני בדיוק כמו כולם.
אולי אפילו יותר גרועה.
אני מסתכלת על דברים בצורה שונה.
טובה יותר, רעה יותר, מוזרה יותר - את זה אתם תחליטו.
אבל דבר אחד כן,
אני כותבת. כותבת על הכל.
חברים
הַחַיִּים שֶׁלִּיJennyThelseThe Cheshire Catשקד
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
דיכאון  (17)
סיפור  (15)
שיר  (13)
שירים  (12)
סיפורים  (9)
אהבה  (5)
קטע  (5)
התאבדות  (3)
חיים  (3)
מוות  (3)
עצב  (3)
דמעות  (2)
טבע  (2)
כתיבה  (2)
מטאפורות  (2)
אובדן  (1)
אנורקסיה  (1)
אנשים  (1)
ים  (1)
יצירה  (1)
כאב  (1)
לב  (1)
סיפור בהמשכים  (1)
סיפורים קצרים  (1)
עצבות  (1)
פגיעה  (1)
פחד  (1)
קטעים  (1)
קריאה  (1)
רגשות  (1)
שמיים  (1)
ארכיון

הצללים שעל הקיר הפחידו אותי

16/08/2014 11:34
-----
שיר, פחד, סיפור
הצללים שעל הקיר הפחידו אותי, 
ורצתי למיטה של אמא, 
והיא כיסתה אותי עד הצוואר,
ואמרה שיהיה בסדר, 
ושזה לא אמיתי,
ובבוקר שקמתי, 
היא הכינה לי ארוחת בוקר, 
והלכתי לגן,
והיה לי טוב.

הצללים שעל הקיר הפחידו אותי,
ורצתי למיטה של אמא,
והיא אמרה לי שאני לא יכולה לבוא אליה בכל לילה,
והחזירה אותי למיטה,
וכיסתה אותי עד הצוואר,
ולא אמרה כבר שיהיה בסדר,
ובבוקר שקמתי,
היא הכינה לי ארוחת בוקר,
והלכתי לבית הספר,
והיה לי טוב.

הצללים שעל הקיר הפחידו אותי,
ורצתי למיטה של אמא,
והיא כבר לא הייתה שם בגלל לילה אחד עם אקדח,
וכיסיתי את עצמי עד הצוואר,
ואמרתי שיהיה בסדר,
ובבוקר שקמתי לא הייתי רעבה אז לא אכלתי ארוחת בוקר,
והלכתי לחטיבה,
ולא היה לי טוב.

הצללים שעל הקיר כבר לא מפחידים אותי, הם רק באים לשחק,
ואני נשארת במיטה שלי כל הלילה כי במילא אין לי לאן ללכת,
ומכסה את עצמי מעל הראש ומקווה שהלילה זה סוף סוף יעבוד,
ולא אומרת לעצמי שיהיה בסדר כי כבר יודעת שלא יהיה,
ובבוקר שאני קמה אני לא אוכלת אבל מקיאה,
והולכת לתיכון,
ומתחננת שהסיוט הזה ייגמר כבר.

פעם הצללים שעל הקיר הפחידו אותי. היום אני אחת מהם.
שאריות של החייםMeshi
Meshi
31/10/2014 12:00
מדהים ♥
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: